גזר דין בתיק ת"פ 11765-01-12

בעניינו של נאשם 2

1.       הנאשם הורשע בגדר האישום הראשון בעבירה של סחיטה באיומים, ובהחזקת נשק, ובגדר האישום השני בעבירת איומים והצתה. ואלה המעשים: לנאשם 1 היה מתקן לשטיפת מכוניות, מתקן שפעל ללא היתר והוצא לגביו צו הריסה על ידי עיריית ירושלים. נאשם 1 יוצג בהליכים המשפטיים מול עיריית ירושלים ע"י עו"ד ח'  ג'. המתקן נהרס על ידי עיריית ירושלים. בסמוך לאחר מכן התקשר הנאשם 1 אל עורך הדין ואיים עליו כי יפגע בו אם  לא יפצה אותו על הריסת המתקן. בשלב  מאוחר יותר נפגשו הנאשמים (למעט נאשם 3) עם עורך הדין בביתו, והאשימו אותו כי התרשל בטיפול בצו ההריסה ופגע בפרנסתם. במסגרת אותו אירוע הנאשמים פעלו פעולות מסוימות כלפי עורך דין. הנאשם 1 צעק לנאשם 2 "תירה בו תירה בו". הנאשם 2 שלף אקדח. לאחר מכן יצא עורך הדין מהבית. בגדר האישום השני, מדובר במעשים שנעשו כלפי עורך דין אחר, ר.ע. אשר ייצג את אחיו של נאשם 1 בהליך פלילי. נאשם 1 סבר כי ר.ע. כשל בייצוג והחליט כי עליו לפצותו בסכום של 75,000 ש"ח. עובר ליום 3/11/10, הורה נאשם 1 לנאשמים 2 ו- 7 להצית את משרדו של עורך הדין. במועד האמור, בשעה 22:30 או בסמוך לכך, הגיעו נאשמים 2 ו - 7 למשרדו של עורך הדין השוכן במרכז ירושלים והציתו את המשרד השוכן בקומה השנייה, לאחר ששפכו חומר דליק על אחת מדלתות הכניסה. כתוצאה מכך פרצה אש ונשרף כליל חדר שהכיל ציוד משרדי. בהמשך הגיעו נאשמים 2 ו - 7 לביתו של עורך הדין, ואמרו לו שאם לא יגמור את הסיפור, הם יפגעו בו.

2.       הנאשם הנו כבן 27, ובעברו שלוש הרשעות קודמות, עיקרן בעבירות רכוש. מתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו עולה כי הנאשם נשר ממסגרת לימודים, הושם במסגרת חוץ ביתית עד גיל 16, שאז החלה מעורבותו בחברה שולית. הנאשם טען לפני שירות המבחן כי נגרר לביצוע העבירות ונוצל על ידי שותפיו, בהיותו שכיר בעסק שבבעלותם. שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו.

3.       בא כוח המאשימה הפנה להרשעותיו הקודמות של הנאשם ולחומרת העבירות נשוא כתב אישום זה. נטען כי הערך החברתי שנפגע הוא ההגנה על חיי אדם והגנה על רכושו. מדובר בעבירות שנעברו בנסיבות חמורות. בעבר נדון הנאשם לתקופות מאסר ארוכות, ועל כן, ולאור כך שעונשי  מאסר כבדים שהושתו עליו בעבר בגין עבירות חמורות, לא הועילו, יש להרתיעו גם באופן אישי. באה הפנייה, בין היתר, לפסק דין שניתן בעניינו של הנאשם בת"פ 33973-10-11 מחוזי מרכז. נטען כי מתחם הענישה בקשר לאישום האחד, הנו בן שלוש לחמש שנות מאסר, בקשר לאישום השני המתחם הנו שלוש עד שש שנות מאסר, תוך שבאה הפנייה לעונשים אשר הוטלו על הנאשמים האחרים, ונטען כי יש לצבור את המתחמים ברף הגבוה, ולצבור את עונש המאסר למאסר אותו הוא מרצה עתה, תוך הפניה לכך כי תקופת מעצרו, מיום 13/12/11, נוכתה במסגרת פסק הדין של בית משפט מחוזי מרכז, ואין לנכות תקופה זו פעמיים.

4.       מנגד, טען הסנגור, בין היתר, לנסיבות חייו הקשות של הנאשם, נטען כי הוא נענש בחומרה בגין מעשיו הקודמים, באה הפנייה לכך שהוא הודה וקיבל אחריות. נטען כי הנאשם 1 הוא הדומיננטי, ואילו הנאשם 2, שלא עשה כל פעולה ממשית, עשה את מעשיו נוכח יחסי המרות שבינו לבין הנאשם 1. נטען כי לא צמחה לנאשם כל תועלת ממעשיו ולא הייתה אמורה לצמוח כל תועלת, לא הוא היוזם של האירוע או המתכנן. אילולא לחץ שהופעל עליו, הוא לא היה נקלע לביצועם של המעשים. נטען כי המתחם לעניין החזקת נשק אמור להיות בין שישה עד שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, ולעניין עבירת ההצתה, נגזר מאסר בעבודות שירות למקרים חמורים יותר. הסנגור ביקש להסתפק בתקופת המעצר ואף המציא פסיקה התומכת בעמדה העונשית לה טען.

5.       אכן, הנאשם הודה וחסך בכך זמן שיפוטי יקר. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם לא היה היוזם של האירועים,  ולא הייתה אמורה לצמוח לו כל טובה מביצועם. יחד עם זאת, מדובר, בגדר שני האישומים, בפעילות עבריינית חמורה, במעשים קשים המעידים על העדר ריסון עצמי והעדר גבולות, מעשים הדורשים תגובה, בין היתר, הרתעת הנאשם והרתעת הרבים. לגבי נאשם 1, נקבע בגזר דינו כי מתחם העונש הראוי, באשר לאישום הראשון (הוא האישום השני בכתב האישום המקורי), הנו בין שלוש שנות מאסר ועד חמש שנות מאסר ובאשר לאישום השלישי, שם פעל הנאשם כמשדל, נקבע מתחם בין שלוש שנות מאסר לשש שנות מאסר (על נאשם 1, שהורשע באישום נוסף, נגזרו חמש וחצי שנות מאסר בפועל).

6.       בגדר תיקון 113 לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יש להתחשב, בין היתר, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת העבירה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. הערך המוגן, בענייננו, הנו חיי אדם ורכושו. הנאשם הורשע בעבירות שונות מאלו אשר הורשע בהן נאשם 1 (ר' הכרעת הדין של נאשם 1), כאשר נקבע, באשר לנאשם 1, כי המתחם הראוי לגבי האישום השני הנו 3 עד 5 שנות מאסר (הנאשם בענייננו הורשע גם בעבירה של אחזקת נשק בגין אישום זה), ובאישום השלישי נקבע כי המתחם הראוי באשר לנאשם 1, אשר פעל כמשדל, הנו בתחום של 3 עד 6 שנים ונגזר עליו עונש כולל לתקופה של חמש וחצי שנות מאסר (כולל אישום נוסף). יצוין כי העונש אשר נגזר על נאשם 1 הביא בחשבון, בין היתר, את העובדה שעל-פיו נשק דבר, הוא היה היוזם, המתכנן ונותן ההוראות והוא זה אשר הפעיל את האחרים פי הוראותיו ורצונו.

          מנגד, הנאשם 2 עבר גם עבירה של אחזקת נשק בגדר האישום השני וביצע, הלכה למעשה, את ההצתה והאיומים בגדר האישום השלישי. שקלול הנתונים מוליך למסקנה שהמתחמים אשר נקבעו לגבי נאשם 1 בגדר שני האישומים הרלבנטיים, יפים גם לנאשם 2.

7.       לפיכך אני גוזר על הנאשם כלהלן:

          א.       מאסר בפועל  לתקופה של 54 חודשים. 

ב.       תקופת מאסרו תצטבר לכל עונש מאסר אחר אותו הוא מרצה עתה. מאחר שתקופת מעצרו בגין תיק זה נבלעה בעונש המאסר אותו מרצה הנאשם במסגרת ת"פ 33973-10-11 (מחוזי מרכז), אין לנכות תקופת מעצרו במסגרת תיק זה מתקופת מאסרו שעל פי תיק זה.

ג.       מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

          זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום,  ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, במעמד בא כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם בעצמו.